היד הספסטית
ילדים הנולדים עם פגם במערכת התנועה מופיעים עם תמונות קליניות שונות.
כירורג היד מטפל בעיקר במקרים עם ביטוי של שיתוק ספסטי עם / בלי תנועות לא רצוניות ומשונות ( אתטוזיס).
הספזם הוא חוסר יכולת לשחרר את המתח השרירי לקראת תפיסה. במצב זה השרירים נמצאים בכיווץ מתמיד.
עם הזמן, אם לא יטופלו – השרירים יתקצרו ויתפתחו עיוותים. ילד כזה לא יוכל להשתמש ביד בצורה ראויה. במקרה הטוב- ישתמש ביד הפגועה כיד עזר ובמקרה הרע- היד תוזנח לחלוטין, תהיה שיתוקית ולא תתפתח כמו היד הבריאה. בגיל מתקדם יותר יתכנו פצעי לחץ בגלל העיוותים הקשים שיתפתחו.
לפני החלטה על ניתוח , הילד צריך לעבור בירור נאורולוגי נרחב וטיפולים שאינם חודרניים הכוללים תרופות שונות והזרקות בוטוקס לצורך נטרול התופעה הספסטית , סדי מנוחה וסדים דינמיים ייחודים לחולים עם ספזם. הילדים צריכים להיות בטיפולן של משקמות שהכשרתן היא טיפול בהתפתחות הילד ובשיתוקים וכן במומחית לתקשורת . החיסרון העקרי בהזרקת בוטוקס הוא הצורך לחזור על ההזרקות לשרירים השונים כל חצי שנה. כמו כן קיימת מגבלה על כמות החומר שניתן להזריק בישיבה אחת.
כדאי מאד שהילד יבדק תקופתית במרפאת תנועה ייחודית למקרים כאלו , בהם משתתפים נאורולוג ילדים, אורטופד ילדים, כירורג כף יד המתמחה ביד הספסטית ,נאורוכירוג ילדים, ומטפלות מהתפתחות הילד.
בעבודת הצוות יוכרע סוג הטיפול. הילד מצולם בוידאו ואפשר להשוות את מצבו בתקופות שונות של חייו.
לפי הצורך ,ניתן לשתול משאבת תרופות המזליפה תרופות ישירות לעצבי עמוד השדרה המפחיתות את הספזם ואת התופעות הנאורולוגיות הפתולוגיות.
במידה וכל אלו לא עונים על הנדרש- יש פתרונות כירורגיים כמו הארכה ושחרור שרירים ספסטיים/מקוצרים,התאמת אורך העור , קיבועי מפרקים, העברות גידים. ניתוחים אלו אינם דומים לפרוצדורות הנעשות במקרים של שיתוק רפה כתוצאה מפגיעה בעצבים פריפריים ( מחוץ למח ומערכת העצבים המרכזית ) ומצריכה ידע וניסיון רב. בניתוח כזה נעשות מספר פעולות רב – בעת ובעונה אחת כדי למנוע השתלטות של פתולוגיה שלא טופלה על דפוס התנועה. הניתוחים הללו גובלים באומנות ומעט מאד כירורגים של היד בארץ ובעולם עוסקים בכך.
הניתוחים השיקומיים מתאימים אך ורק לילדים שעדיין יש להם שליטה רצונית על השרירים שלהם. במקרה ואין שליטה רצונית – קיימת אפשרות לבצע ניתוחים סייעניים ולא שיקומיים ומטרתם למנוע תופעות לוואי כמו התפתחות כיבים ולהקל על הטיפול הסעודי של הפגוע.
לאחר הניתוחים – מתווסף טיפול שיקומי ארוך ימים. למעשה, צריך להיות המטופל במעקב כל ימי גדילתו. השימוש בסדים הוא לכל ימי חייו.
ארוע מוחי
גם לאחר ארוע מוחי בגיל הביניים והמתקדם, השיתוק המתהווה יכול לערב את היד. ההפרעות הבולטות הן אפשרות המיקום של היד בחלל, שיתוקים נרחבים, הפרעות דיבור קשות, אובדן תחושה ועיוותים מתקדמים גם בחולים כאלו יש מקום לטיפול כירורגי כאשר הטיפול השיקומי איננו מספק.
יש מקרים רבים של חולים סיעודיים שגם ההבנה והתקשורת שלהם פגועה קשות והם מפתחים כיבים בכף היד בגלל עיוותים קשים. גם במרפק יכולה להתפתח תמונה חולנית דומה . אלו חולים שאינם תפקודיים כלל ועל ידי ניתוחים פשוטים וקצרים ,כמו ניתוק השרירים הגורמים לכיווץ והרפיה טוטאלית של היד והמרפק , ניתן לאפשר טיפול סיעודי קל ונוח יותר לצוות בבית האבות.